| | |
הַיּוֹם תָּבוֹאאובי פוזננסקי
1970 |
הַיּוֹם תָּבוֹא. הַיוָתֵר בִּי עֹז לְעֶבְרְךָ לִבְעֹט אֶת שְׁתִיקָתִי? הִגִּיעַ עֵת, וְכָל מִלָּה הֶחֱנַקְתִּי כּוֹרַעַת עַל שְׂפָתַי, מִבְּלִי חֲפוֹז אֶל שְׂפַת דְּבָרִים. הַיּוֹם תָּבוֹא. חוֹמַת הַלֵיל רוֹמֶמֶת לְאִטָּהּ מִבַּעַד לָחַלּוֹן. נַפְשִׁי קְשוּבָה. הַכֶּלֶב בִּרְחוֹבִי נָבַח בְּלַעֲגוֹ. הַיּוֹם תָּבוֹא. וְלוּ תִּסְלַח לְכָל אֲשֶׁר שָׁתַקְתִּי. וַהֲלֹא הָיוּ בִּרְגעֵינוּ עֲדִינוּת וְאֹשֶׁר תָּבוֹא, הַיּוֹם. אַל נָא תִּשְׁכַּח כָּזָב בָּחִיּוּכִים. הָעֵת עִתוֹ שֶׁל אֵלֶם אַחֲרוֹן בְּטֶרֶם חֹשֶׁךְ . |