מלאותאובי פוזננסקי
1971 |
אֲנִי שׁוֹכַחַת בָּאֹשֶׁר, פִּתְאֹם שֶׁאֵי אָז מַשֶּׁהוּ לְשַׁוֵעַ נֶאֱבַקְתִּי שִׁכּוֹרָה, הַדְּמָמָה מִתְמַלֵּאת לְלִבִּי. אָנָּא, אַל תְּדַבֵּר. לְמַד לַחֲלֹם. עַכְשָׁו, אֶת הַקִּיר הַסָּגוּר לֹא אֶזְכֹּר וְאֶת הַדִּכְדּוּךְ, שֶׁנִּרְדַּם שָׁם כִּמְצַפֶּה לִי. הוֹלֶם עֶרְגָּה בַּדָּם. דַּבֵּר, אֲהוּבִי, הֱיֵה אִתִּי, סְעַר, רַחֵם, אֱמֹר מְהֻרְהָר, אָמַרְתָּ פַּעַם, שֶׁכֹּה יָפֶה וְכֹה מוּזָר בֵּינֵינוּ. עַכְשָׁו, הַתְּחוּשָׁה כְּאִלּוּ גַּם בְּךָ עַצְבוּת כְּבוּשָׁה. אֹשֶׁר, פִּתְאֹם. וְשֶׁקֶט מָלֵא |