מראה

נָחֲתָה יָדִי וְשָׂפָה אֶת הַכֶּתֶם. שָׂפָה וּמְלַטֶּשֶׁת. אַךְ אֶצְבָּעוֹת זָרוֹת מֵעֵבֶר טוֹבְלוֹת בּוֹ, וּכְמִתוֹך שַׁעֲשׁוּעַ מְצַיְּרוֹת סְבִיבוֹ מִרְקָם גָּדֵל שֶׁל עֲכִירוּת. חִיּוּךְ רַע לָהּ, לִילִית מִבַּעַד הַכְּתָמִים.

יָדָהּ הִיא מְנַפְנֶפֶת לִי לְשָׁלוֹם מְלַגְלֵג. כְּאִלּוּ פְּרִידָה הִיא זוֹ עַל רֶקַע שֶׁל רָצִיף, וְאָנוּ הַצּוֹפִים נֶאֱלָצִים לְהִתְקָרֵב אֶל הַפָּנִים הַיְּדוּעוֹת שֶׁחוֹשֶׂפֶת לָנוּ עֵין הַמַּסְרֵטָה. וּבִקְטִיעָה מוחלֶפֶת הַתְּמוּנָה לְנוֹף פַּסֵי רַכֶּבֶת, שִׁקְשׁוּק הַגַּלְגַּלִים, וְקָרוֹן אֶחָד הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק.

כֵּן, כְּאִלּוּ יָקָר רֶגַע זֶה לָנוּ, וְלֹא נוּכַל לִבְחֹר לְהַפְנוֹת מַבָּטֵינוּ לִפְרָטִים אֲחֵרִים. עַד שֶׁכָּבְתָה עֵין הַמַּסְרֵטָה. עַד פָּג הַכִּשּׁוּף.

חוֹפֶנֶת אֲנִי פָּנַי בְּיָדַי, בְּמִין מֶחֱוָה נוֹשֶׁנֶת וּדְּפוּקָה שֶׁל עֲיֵפִים, וּבְתוֹךְ הָרֵיקָנוּת הַזּוֹ אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לִי: רָחוֹק, אֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיעַ רָחוֹק, רָחוֹק.

וּמַהִי הַהַרְגָּשָׁה שֶׁל רָחוֹק אִם לֹא גַּלִּים שׁוֹקְעִים לְסֵירוּגִין, מַפְשִׁיטִים אוֹתִי מֵחֲרָדוֹת שֶׁל כָּאן וְעַכְשָׁו, מְעַרְסֵלִים אוֹתִי לְמַלְכוּת הַחֲלוֹם?

מְצִיצוֹת עֵינֵי דֶּרֶךְ חֲרָכֵי הָאֶצְבָּעוֹת. רַק כָּךְ רַשַּׁאִית אֲנִי לִבְחֹן צוּרוֹת אֲחֵרוֹת. פִּתוּחֵי זָהָב לְמִסְגֶּרֶת הַמַּרְאָה. מַיִם מְשַׁקְשְׁקִים. אֶצְבַּע, רֶוַח, אֶצְבַּע.

מַרְאָה, מַרְאָה, הַיֵּשׁ עוֹד מַלְכָּה נָאָה כָּמוֹנִי?